<h1>ספר אוריין תליתאי — לרבינו דוד אבן יחייא פרק ו'</h1>
<h2>דף מו:</h2>
הוורדא כשנסרכה בסירכא אמיתית לאיזה מקום מהריאה לדעת כלם טרפה דכל חלקי הריאה בערכה שלא כסדרן וכן אפילו לכיסה דכיון שלפעמים הוורדא חוץ מכיסה אינה מקום רביצתה ואין לה תיקון כלל כאשר יהיה סירכא באמת ואמרתי כאשר יהיה סירכא באמת מפני שכבר הראתי בפרק שלישי שיש אומרים כי הדבוקים מצד הלחיות אינם סירכא ופירשו ההולכים בזאת השטה כי מה שאמר בעל ספר יורה דעה וורדא לכל מקום שתסתרך טרפה ואפילו לכיס שלה ואפי' כל הנדבקת בו וסירכא טרפה אבל נדבקת בלא סירכא מותרת. והאריכות בזה מותר כי כבר פשט המנהג לאסור אפי' סבוך מלחיות אל הכיס כי מי יוכל לתת גדר לסירכא ולכן ראוי להחמיר. ונכלול כי הוורדא וכל המקומות שבפנים לאיזה מקום מהריאה שיסרכו או לדופן הכל טרפה. אבל מה שראוי לעיין אם הוורדא וכן האונות ושאר חלקי הריאה כשנסרכו לשאר המקומות שאין הנקב פוסל בהן כגון קנה וטרפשא חזה ולב ושמנינות אם יש להם תיקון או לאו כי הגמרא לא הזכיר אלא דופן ולא הזכיר לאלו המקומות ולכן רבו בזה הדעות. הדעת א' הראב"ד שגם שהגמרא לא הזכיר אלו המקומות יהיה דינם שוה לדופן ולכן יחקור אם יש באלו המקומות מכה ואם יהיה שם כשרה בלי בדיקה. ואם לא יהיה שם טרפה ולא תועיל לה בדיקה כלל כי הדופן ואלו המקומות שוים כמו שהבאתי למעלה בדופן האומה זהו דעת הראב"ד. הדעת ב' הרמב"ן וכל הנמשכים אחריו שאמרו שאינם שוים ר"ל דופן ואלו המקומות. והטעם שסירכא בדופן ובריאה אם יהיה מכה נשפוט שהתחלת הסירכא בא מהדופן אבל שאר המקומות אפילו שיהיה בהם מכה אין בהם כח להמשיך הריאה אליהם ולכן נשפוט שהתחלת הסירכא מהריאה ולא מאלו המקומות. וכן דעת הרא"ש דדוקא הדופן שהוא רחב הכמות ולאותו מרובה נקלטת אליו הריאה ולא לשאר המקומות. ולענין המנהג בהרבה מקומות ממלכות קשתילא ששם ישבו כסאות למשפט. נוהגין אונא או וורדא הסרוכה לאלו המקומות חותכין הסירכא ובודקין אותם בנפיחה אם מבצבץ טרפה ואם לאו כשרה ומה רחוק זה המנהג שאם הרא"ש אשר הוראתו נתפשטה בכל המלכות ההוא אוסר אפילו ע"י בדיקה איך התירו הם. ובסאמורה עיר ואם בחכמה ובדעת החמירו שאם הסירכא עבה וחזקה לאלו המקומות מטריפין אותה בהחלט. ואם הסירכה קלה ודקה חותכין אותה בנחת באופן שלא תנקוב הריאה ואז בודקים אותה בנפיחה. ואין חלוק אצלם בזה לורדא או אונא. ונותנים הראשונים טעם לדבריהם שהר"ת והר"ז הלוי ז"ל פסקו שכאשר נסרכה האומה לדופן אם איכא מכה כשרה בלי בדיקה ואי ליכא מכה כשרה על ידי בדיקה. ואמרו שהדופן ואלו המקומות שוים אצלם אם כן כשיש מכה באלו המקומות כשרה בלי בדיקה. וכשאין מכה כשרה על ידי בדיקה. וזהו דעת הרמב"ם במה שכתב בפי"א מן הדין היה שאם הריאה נמצאת בסירכות ללב או לשאר המקומות שבודקין אותה בפושרין ואם לא נמצאת בה נקב כשרה אבל גם שהדין נראה לו כך נשא הרב פנים למנהג לאסור אותו ולמנהג סאמורה שחותכין הסירכה בשאינה עבה ובודקים אותה הם מחמירין יותר ממנהג הראשונים לפי שאמרו שבסירכות כמו שפירשתי יש שתי סברות האחת חושבים שחוט הדק אינו סירכא אבל העב הוא סירכא. ומזה דברו האמוראים. ולכן נוהגין בסירכות החזקות שהם סירכות באמת כדעת המחמירים שאוסרים אותה בהחלט. ואפילו כשיש מכה. ובסירכות שאינם מוחזקות ויש דעת שאינם סירכות נוהגין כדעת המקילים ומתירין אותה בבדיקה. ובאשבונה אשר שם זהב התורה לזה המלכות כל סירכא שהיא לאלו המקומות אפילו בבדיקה ואפי' במכה אוסרין אותה. אלא נוהגין לנענע כשהסירכא מהאונא לשומן הלב. לפי שהרבה פעמים מצד שומן הלב ומצד קורבות האונות לא יתפשטו חוטין בדמות סירכא ואינם סירכא אבל בוורדא לא ינענעו כלל. ובזה הייתי חושב אם לא דמסתפינא מרבוותא מנהג נאות. והוא כשיסתרך אונא וורדא לאלו המקומות. אם יש בהם מכה ראוי לחוש שמחמת אלו המקומות התחילה הסירכא. וגם כן יש צד לומר שהריאה יותר מוכנת להתחיל ממנה הסירכא. ולכן מתירין אותה על ידי בדיקה כי הבדיקה תגביל מאיזה מקום התחיל הסירכא ואם אין באלו המקומות מכה והסירכא דקה כמו חוט ינענעו אותה. ואם תתפרק כשרה בבדיקה אבל אם אין מכה והסירכא חזקה בזה הנושא נודה להרמב"ן והרא"ש. ואין חלוק מאונא לוורדא כשיסרכו לאלו המקומות אבל החלוק באלו הוא בסוג מינה ובה או בסוג הדופן שבזה אין תקו' לורדא כי אין לה כסדרן ואין הדופן מגין גם כן בעדה אבל לאלו המקומות שכל התכלית הוא לדעת אם היא סירכה או לדעת מקום שהתחלה אין חלוק לוורדא מאונות והבן זה. סדר בדרך קצרה. אחר שהרחבתי בטרפות הסירכא אכלול לך דעתי בקוצר. האונות כשיסרכו האחת לאחרת אם הסירכא כסדרן רוצה לומר מחתוך לחתוך ואפילו באלכסון ואפילו בפילוש כשרה בהחלט ואין צורך לבדיקה וכן ינהג זה הדין מאונא לאומא בחתוך. כל שאר הסירכות שנמצאו באונות או באומות ולא יהיו בחתוכין בין יהיו בפנים בין יהיו בגב בין יהיו בורדא שלה כיון ששתי ראשי הסירכות מחוברות בריאה טרפה ואין להן תיקון כלל. עוד תדע שהאונות אם נסרכו לדופן ואפילו לצלעות לבד כשרה בלי בדיקה לדעת קצת. ולדעת קצת צריך שיסרך אל הבשר גם כן ולדעתי אם יהיה מכה בדופן כשרה בלי בדיקה כמו שכתבתי. והאומה אם תסרך לדופן ונמצאת מכה בדופן כשרה בלי בדיקה. ואם לא נמצאת מכה בדופן ויש לה צמחים טרפה בהחלט. ואם אין לה צמחים ואין מכה יש אוסר ויש מתירין ונוכל לומר שיהיה כשרה בבדיקה. וכל מה שכנגד הדופן למעלה מחתיכא דאונא עד חוט השדרה דינו כגב האונות וכן מה שכנגד הדופן למעלה מהאומה יש לו דין אומה. וכל סירכא היוצא מבפנים הריאה לדופן טרפה. והסירכות היוצאות מאומא ואונא לדופן ואין אנו יודעים אם ההתחלה מהאומא או מהאונא ניזל בתר רובא. הסירכות היוצאת מחדודין ושפילין לאיזה מקום שיהיה טרפה. והסירכות אשר מהאונות לחזה לקנה ושומן הלב ולב וטרפשא בזה יש מחמירין והורו שהוא טרפה ואחרים מתירין בבדיקה. והמנהג הנאות לנענע אותה ובבדיקה כשרה. ומנהג אשבונה לנענע באונות הנסרכות לשומן הלב לבד מפני שהרבה פעמים נראה סירכא ואינה סירכא ומתירין אותה בלי בדיקה. ואם כל הריאה נסרכת בלי פילוש או מקצתה גם בזה יש מתירין וראוי לבדקה ולהכשירה. זהו מה שעיינתי בדרוש הזה. ואחלי ליודעי ספר יתקנו את אשר עותו קוצר הבנתי כי תורה היא וללמוד אני צריך. תמו הלכות טרפות הסירכא למהר"ר דוד אבן יחייא מתושבי אשבונה המהוללה ברוך רופא כל בשר ומשליט האדם ביצורי האדמה אמן.
